גישות התפתחותיות בבסיס שיטת אלבאום
בתחומי המדע והפסיכולוגיה מוכר הדיון סביב השאלה: מה משפיע יותר על האדם – התורשה או הסביבה? שיטת אלבאום נשענת על הגישה הנוירו-התפתחותית, שלפיה אדם מקבל בתורשה מטען גנטי שקובע רבות מהפוטנציאל הטמון בו, אך הוא מקבל מסביבתו דבר חשוב ומשפיע לא פחות: את אפשרויות מימוש הפוטנציאל. לפי הגישה הנוירו- התפתחותית, שני גורמים מרכזיים משפיעים על התפתחות התפקוד המוחי: התורשה והסביבה, ובמילים אחרות: המולד והנרכש.
הגישה הנוירו-התפתחותית מתבססת על מחקרים המראים כי למרות המשקל הרב של המטען הגנטי על מכלול התכונות והיכולות שלנו, חוויות האדם הן רבות השפעה.
הגישה הנוירו-התפתחותית
התנסות משפיעה על תפקוד
לעתים, תלמידים בעל קשיי תפקוד ולמידה חווים סביב הקושי התפקודי תסכול רב ופגיעה בדימוי העצמי. במקרים מסוימים התסכול מביא לתחושת שונות ודחייה מבני גילם, ובמקרים מסוימים להימנעות ולניתוק חברתי. במקרה זה היכולת החברתית הפגועה לא עברה בתורשה, אלא נרכשה בתהליך ארוך ומתסכל, שמקורו אינו גנטי.
המטפלים בשיטת אלבאום מבססים את עבודתם על הקשר שבין החוויות וההתנסויות בסביבה לבין התפקוד והיכולת. מטרת הטיפול האלבאומי היא לפתח מיומנויות המסייעות לבעלי קשיי תפקוד ולמידה להתמודד עם התפקידים השונים ולהצליח על אף הקשיים.
לחיפוש מטפלים בשיטת אלבאום לחצו כאן.
גישת הפסיכולוגיה ההתפתחותית
התפתחות נורמטיבית מוגדרת כתהליך שבו השינויים ההתפתחותיים ודפוסי ההתנהגות החדשים שכיחים אצל רוב הילדים בני הגיל או הקבוצה שאליה מתייחסים.
התפתחות אישית היא תהליך ייחודי לכל אדם. ההבדלים הבין-אישיים באישיות ובמומחיות שכל אדם מסגל לעצמו. הגורמים לייחוד האישי של כל אחד הם התורשה, ההתנסויות הספציפיות, וסביבת החיים התרבותית.
שלבי ההתפתחות המוטורית
המיומנויות המוטוריות של התינוקות מתפתחות בארבעה שלבים משמעותיים:
- שלב ההתמיינות: מעבר למערכת מיומנויות מדויקות המותאמות לתפקוד מסוים.
- שלב ההתפתחות הקדמית אחורית: בהדרגה מתפתחת השליטה במוטוריקה מהראש ועד קצה עמוד השדרה.
- שלב ההתפתחות המרכזית-היקפית: מעבר השליטה במוטוריקה ממרכז הגוף אל קצה הגוף.
- שלב הבשילה וההתנסות: לא רק הבשילה הביולוגית משפיעה על יכולות המוטוריקה אלא גם ההתנסות של התינוק. תרגול התנועות מפתח את המיומנויות המוטוריות. שלב זה ממשיך לאורך כל החיים.
שלושת השלבים הראשונים הם פיזיולוגיים לגמרי ותלויים במטען הגנטי. השלב הרביעי הוא שילוב של התורשה והסביבה.
ההתפתחות הקוגניטיבית לפי פיאז'ה
החוקר ז'אן פיאז'ה, שחקר את ההתפתחות הקוגניטיבית של בני האדם, הציג בתיאוריה שלו את מודל ההתפתחות הקוגניטיבית, והראה כיצד התורשה מחד והסביבה מאידך – הם המשפיעים על היכולות הקוגניטיביות של האדם. בכל אדם יש מנגנונים מולדים לעיבוד תפיסתי, אך ההתנסות והלמידה מהסביבה הן קריטיות להמשך ההתפתחות של המנגנונים המולדים וללמידה חדשה.
לפי פיאז'ה, אנחנו נולדים עם רפלקסים מולדים שמתפתחים בהדרגה באמצעות תגובות שלנו לגירויים בסביבה.
ההתפתחות הקוגניטיבית לפי קייס ופישר
החוקרים קייס ופישר המשיכו את פיאז'ה וניסו להתאים את משנתו למחקרים מתקדמים שנערכו. קייס ופישר טענו כי ההתפתחות הקוגניטיבית תלויה ביכולת עיבוד המידע של האדם. יכולת עיבוד המידע תלויה בטווח הקשב: לכמה גורמים יכול האדם להתייחס בפעם אחת. ככל שיכולת עיבוד המידע מתפתחת, ילדים מפתחים את יכולת לצרף יותר ויותר פעולות קשורות. מחקר המשך של פישר ולזרסון הצביע על כך שיכולת עיבוד המידע תלויה הן בבשילת המוח (נוירולוגי) והן בהתנסות ובלמידה (פסיכולוגי).
ההתפתחות החברתית-רגשית
העולם החברתי והרגשי של התינוק נוצר סביב החיבור בינו לבין הדמויות המשמעותיות המטפלות בו. חיבור זה הוא קשר רגשי מתמשך בין התינוק לדמויות המטפלות בו. קשר זה הוא קריטי להתפתחות החברתית והרגשית של התינוק. התפיסה המודרנית אומרת שתינוקות נולדים עם יצר חברתי והם מצפים ליחסי גומלין רגשיים וחברתיים מסביבתם. אם הם חיים בסביבה שמגיבה להם ומעניקה להם חום – מתממשים הצרכים הרגשיים- החברתיים של התינוקות.
התקשורת הראשונית של התינוק היא סביב צרכים פיזיים, אך ההיענות לצרכים אלה מצד הסביבה מעודדת את התינוק להמשיך ולתקשר. התינוקות לומדים שהתנהגויות ספציפיות שלהם זוכות לתגובות מסוימות מן הסביבה. הם חוזרים על התנהגויות אלה כדי לזכות לאותה תגובה, וכך מתחילים את התקשורת החברתית שלהם. גם כאן אנחנו רואים את ההשפעה ההדדית של היכולת המולדת ושל הסביבה. עם הזמן התינוק מפתח את כישורי התקשורת החברתית שלו ונחשף לתחושות ולרגשות כגון שמחה, כעס וכיוצא בזה.
מה משפיע על היכולת הרגשית והחברתית של ילד? ישנן שתי גישות המנסות לענות על שאלה זו:
- גישת ההתקשרות: גישה המבוססת על התיאורטיקנים אריקסון ובולבי. לפי תיאוריית ההתקשרות, ישנה חשיבות עצומה לאיכות הטיפול בילד בתחילת החייו לבין יכולותיו ותפקודיו הרגשיים והחברתיים. טיפול איכותי ומסור יוצר אמון בסיסי ותקשורת בטוחה, שאחר כך יפותחו למערכות יחסים עם הסביבה החברתית הרחבה. תהליך התקשרות שלילי שבו הטיפול בילד לוקה בחסר, יכול לפתח דפוסי התקשרות חרדים כלפי הסביבה. גישה זו מתארת קשת רחבה של דפוסי התקשרות, אך המוטיב החוזר הוא זה: איכות ההתקשרות בין התינוק למטפל המשמעותי מהווה מודלינג לתקשורת בעולם החברתי. מחקרה של Ainsworth בשנת 1978 הוכיח שאיכות תהליך ההתקשרות בין התינוק למטפל משפיעה על הביטחון העצמי של הילד, על החברותיות שלו ועל יכולתו להתמודד עם אתגרים.
- הגישה הביולוגית: גישה המדגישה את השפעת התורשה והשפעות ביולוגיות נוספות כגון ההיריון והלידה. חוקרי הגישה מסכימים כי גם לסביבה יש השפעה רבה על היכולות הרגשיות והחברתיות של האדם, אך הם מייחסים משקל רב למאפייני ההתנהגות המולדים.
הטיפול בתינוק הרך הוא חשוב להתפתחות הרגשית והחברתית שלו, אך השלכותיו אינן בלתי הפיכות. ההתנסות המוקדמת חשובה, אך לרוב יש אפשרות לשנות לחיוב או לשלילה בשלב מאוחר יותר בחיים.
רצף ההתפתחות הנורמטיבית
ההתפתחות הרגשית, החברתית והקוגניטיבית מתרחשות במקביל ומפרות זו את זו. קיים קשר ישיר בין התפתחות חברתית לבין התפתחות קוגניטיבית. במקרים של קושי בתחום הקוגניטיבי, נוצרים גם קשיים בהתפתחות החברתית והרגשית. מקרים של התפתחות חברתית נמוכה מהממוצע, כתוצאה מהתנסויות שליליות, מושפע גם טווח הקשב של האדם. המטפלים בשיטת אלבאום יודעים שמעבר ליכולות המולדות קיימות התנסויות רבות הפוגעות בתפקוד הנורמטיבי.
לקבלת ייעוץ חינם מטעם מטפלי שיטת אלבאום